<h1>ראבי"ה סימן קפ"ח</h1>
<h2>דף סח.</h2>
קשיא הילכתא אהילכתא לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר. פירש רבינו שלמה הא דאפשר לחוף ביום, כגון בערב שבת, חופפת ביום. ורבינו שמואל פירש כגון באמצע ימות החול, ונראה דהוא הדין בלילי שבת. הא דלא אפשר לחוף ביום, במוצאי יום טוב, ונראה שהוא הדין במוצאי שבת. לא תחוף אלא בלילה, היינו אתא לאפוקי דבערב שבת לא מצי[א לחוף כדי] לטבול למוצאי שבת, דאילו לשבת גופיה לא איצטריך, דהא פשיטא. (ד)מהכא שמע[ינן] לפירוש רבינו שלמה דחופפת ביום וטובלת בלילה היינו באותו [יום] עצמו קאמר, ולפי זה לא אתי שפיר מאי דמפרש בהלכות גדולות [ובשאילתות] בפרשת אשה כי תזריע, דמפרש הא דלא אפשר דהכא הכי, דמייתי מעיקרא התם הא דשלח רבין באיגרת[יה], ובתר הכי מפרש ואי אתרמי לה טבילה בבי שמשי דשבתא דלא אפשר למיסרק משום [אתורי] שער חופפת מערב שבת, ואי הוי יום ו' [ו]יום ה' יום טוב ולא מציא למיחף חופפת מרביעי בשבת. אלמא משמע מהתם דאי לאו משום אשורי שער והיתה יכולה [להיות] חופפת בלילה מצוה היתה לה להסמיך חפיפה ממש סמוך לטבילה, אם כן [לפי] מאי דמסיק בהלכות גדולות, ה[א] דמסקינן הכא אשה לא תחוף אלא בלילה היינו למעוטי דאפי' מצי[א] חייפא מבערב כגון בחול לא תחוף אלא בלילה. והא לא נהירא לי, דבכולה שמעתין משמע שעדיף מבערב טפי מבלילה ממש, כדמסיק לעיל במילתיה דרב חסדא היכא דלא אפשר דחייפא בלילה, [ותו קא מיבעיא ליה אשה מה שתחוף בלילה ותטבול בלילה] מכל הני משמע דעדיף ביום מבלילה כדפרישית לעיל, [ו]טעמא שמהומה לביתה. [והא] דמסיק בהלכות גדולות דאי איתרמו תרי יומי טבי מקמי ליל שבו טביל[ת]ה היא חופפת מרביעי, הא לא נהירא לפי הפירוש שפרשתי, דכיון דחופפת ביום באותו יום עצמו קאמרינן מנלן דמרחקינן כולי האי. ולהכי נראה לי לפרש כמו שפירש רבינו תם בשמעתי[ן] אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול למוצאי שבת ות[מה] על עצמך היאך התירו בשום ענין לחוף בערב שבת ולטבול במוצאי שבת כדמסיק ואזיל, הא דאפשר, כגון במוצאי שבת דאפשר לחוף, א[ז] לא תחוף אלא בלילה למעוטי ערב שבת דלא, הא דלא אפשר, במוצאי שבת, כגון שהוא יום טוב, התירו מערב שבת. והשתא אתי שפיר מה שהקשיתי, דהשתא לא איירי הכא בחפיפה דאותו יום עצמו, ומסתמא שפיר דמי, כדמשמע בכול(י)ה שמעת(ת)א וכדפרישית. ואתי נמי שפיר מה שפירש בהלכות גדולות דאי איכא תרי יומי טבי מקמי שבת חייפא ברביעי [בשבת], דכי היכי שהתירו משום לא אפשר [יום אחד כן] התירו ד' ימים. ואתי נמי שפיר [שמעתא דלעיל, שלפירוש רבינו שלמה] כי מסקינן [הכא] והלכתא (הכי) לית[ה] לכולה שמעתא דלעיל דשרינן ב' ימים מקמי(ה) טבילה, ולית[ה] נמי [ל]הילכתא [ד]דריש מרימר, אבל השתא לפירוש רבינו תם מיתוקמו לכל הפחות [היכא] דלא אפשר, כדפרישית. וסברא דלעיל ודהכא שוות נינהו, דהא דשרינן לעיל ב' ימין מקמי(ה) טבילה היינו משום דסבירא לן דלא אפשר בלילה מפני שמהומה לביתה ולא חייפה שפיר, ו[ל]הלכות גדולות (לחוד) אתא לאפוקי האי והילכתא מדלעיל, כדמפיק [לה] רב נחמן בבי ריש גלותא, ומיהו בזה שוות הסברות הכא ולעיל דהיכא שלא אפשר בלילה מקדימינן שפיר תרי יומי בחפיפה. ופי[רוש ה]הלכות גדולות מוכיח [כ]פירוש [רבינו] תם, דלא אתי שפיר אלא כפירוש רבינו תם. והכי קיימא לן האידנא (מ"ד). ולכל הפירוש[ים] נ[ש]י דהאידנא שפיר עבדי שסמוך ללילה ממש חייפי. ע"כ. והרב ר' משולם ז"ל היה מתיר היכא דמיתרמיא טבילה בערב שבת דלא מציא חייפה בלילה, והיה מתיר לחוף בערב שבת ולטבול למחר בשבת משום גנבי, כדשרינן לעיל טבילה ביומא דתמניא משום גנבי ואריוותא וצינה, ומייתי ראיה מ[ד]דריש מרימר הלכתא כוותיה דרב חסדא ואפי' בתרי יומי וכל שכן ביום אחד, כמו מערב שבת לשבת. ושלח ליה רבינו תם דאין להביא ראיה מדלעיל, דנהי דלעיל שרינן איסור דסרך בתה משום גנבי, הרחקה דחפיפה מן הטבילה, אע"ג שאיכא חשש גנבי, אפשר קרינן ביה, ובאפשר פסקינן דלא חייפה בערב שבת אלא בליל הטבילה עצמה. זה מצאתי בתוספות מרבנו יצחק בר' שמואל. ואני אב"י העזר"י עיינתי בדברים הללו, וראיתי כי רבינו שמואל פירש כמו רש"י זקנו, וכתב דלית הילכתא כפסקא דלעיל דרב חסדא וכתירוץ רב יימר, וכן פירש רבינו תם דלית לן פסקא דלעיל, אלא ששינה לפרש כדלעיל דבעי למימר עיקר חפיפה בלילה מתוך שמהומה לביתה. ותמהני על פירוש רבינו תם ורב יהודאי, [ד]מדאיבעיא לן אשה מהו שתחוף בלילה מכלל דפשיטא לן דעדיף ביומא מבלילה, דממהרת ולא חייפא שפיר, ועד כאן לא פליגי אלא בלילה. אבל ביממא [מודי ד]עדיף טפי, ועתה תהפך סברת התלמוד בלא פירכא דבלילה חייפה שפיר טפי מביממא. ותו דלפתרון כל רבותינו פליגי פיסקא דלעיל ומסקנא דבשלהי שמעתין, [ו]היכי לישתמיט ולא לפרוך תלמודא קשיא הילכתא אהילכתא, כדפריך אהני פסקי דמייתינן גבי הדדי. ולכן נראה בעיני דהני פסקי בתראי פליגי אהא דשלח רבין באיגרתיה, דכולהו אמרי[נן], כדפסקינן לעיל, וכדתירץ רב יימר. והכי פירושא הא דאפשר לחוף ביום, כגון בחול אי נמי מערב שבת למוצאי שבת אי נמי מערב שבת למוצאי יום טוב שלאחר שבת, חופפת ביום ערב שבת, דכולהו אמרינן, ואפשר קרי להו משום סברא דלעיל, ואינם מרוחקים הרבה. (ד)הא [ד]לא אפשר, כגון מערב שבת למוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שלאחר השבת, דמרוחקים ביותר, לא תחוף אלא בלילי טבילתה, אע"פ שמהומה לביתה, והיינו כפסקא דלעיל נמי. ומשום מילתא דרבין דחקו לפרש רבותינו מה שפרש[ו]. ולא נהירא, דהילכ[תא] פליג[א] אדרבין, ותו דמנהג דוחה הלכה רופפת, כדאיתא בירושלמי [פאה פ"ז ה"ו], ונהוג עלמא לחוף ביום קודם ליל טבילה אפי' בחול. ומזה פסק רבינו שמואל כוותי(ה) דעיקר חפיפה ביממא, ופירש אפשר ביום כגון בחול חופפת ביום. וגם מדברי רש"י משמע הכ[י], אלא שפירש לא אפשר כגון במוצאי יום טוב. ואלולי שרבינו שמואל מפרש בהדיא מפירוש רש"י דפליג אפיסקא דלעיל הייתי אומר דמוצאי יום טוב [שלאחר שבת] יש להיות בפירושיו, ולא מוצאי יום טוב, מדלא נקט רש"י מוצאי שבת. והשתא שווים כל הפסקים, ומנהג חפיפה ביום טוב וכשר. ומיהו זה פסקו רבותינו, דאם חלו שני ימים טובים של ראש השנה או של גליות אחר שבת חופפת מערב שבת אם אירעה טבילתה בליל שני של ראש השנה, אבל אם אירעה במוצאי ראש השנה חופפת בלילה, והוא הדין דמחמירים במוצאי שבת דחופפת בלילה וכן מוצאי יום טוב. ואומר אני דחומרם קולא, כיון דבכול[ה] שמע[תא] לעיל משמע שבלילה מהומה לביתה ולא חייפא שפיר. ופסק[א] כרב חסדא וכרב יימר הוא חומרא טפי, דחייפי בערב שבת, ואע"פ שאני לא אחלוק על רבותי לסמוך לעשות הלכה למעשה. ותו רבא גופיה, דסבירא ליה כרבין, קאמר לעיל טבלה ועלתה [ו]נמצא עליה ד[בר] חוצץ אם באותו יום שחפפה טבלה וכו', ומסקינן איכא בינייהו מיחף ביממא ומיטבל בלילה, [ו]עד כאן לא פליגי (עליה) ה[נ]י לישני אלא לענין אם נמצא עליה דבר חוצץ בתר טבילה, אבל חפיפה ביממא ומיטבל בלילה לכתחילה בהא לא פליגי דשרי. ומיהו יש לדחות כגון שחופפת בערב שבת לטבול בליל שבת, דשרי לכולי עלמא, ונמצא עליה דבר חוצץ. אבל הדעת מכרעת כמו שכתבנו, מדקאמר רבא סתמא למילתיה. אב"י העזר"י.
